RHFIF

ביקום שבו קסם הוא שדה פיזיקלי, דרקונים התקיימו מיליארדי שנים לפני האנושות, והמיתולוגיות המוכרות לנו נולדו מתוך ניסיונות להסביר תופעות טבע אמיתיות – הגבול בין פנטזיה למדע אינו ברור כפי שנדמה.

RHFIF (מוכר בקיצור כ-RHF), או Rational Hebrew Fantasy in the Ideal Future, הוא יקום הדגל הספרותי של נדב לוי־עמיאל. זהו מערך פנטזיה מדעית המבוסס על ההנחה שגם עולם קסום יכול להתקיים לפי מערכת עקבית של חוקי טבע.

המערך נבנה כניסוי מחשבתי מתמשך, שבו אירועים, דמויות וציוויליזציות מתפתחים מתוך שרשראות של סיבה ותוצאה, ולא בהתאם לדרישותיה של עלילה מוכתבת מראש. במקום להכפיף את העולם לסיפור, הסיפור נובע מן העולם.

הספרים במערך

RHFIF מבוסס על שלושה עקרונות מרכזיים: רציונליות, עבריות ומיתולוגיה. עקרונות אלו מגדירים כיצד פועלים חוקי הטבע של היקום, כיצד התפתחו בו תרבויות ומסורות, וכיצד ניתן לכתוב סיפורים המתרחשים בתוכו.

יסודות המערך

הרציונליות

ביקום של RHFIF, קסם אינו פוטר את העולם מחוקי הטבע. להפך: גם התופעות המופלאות ביותר כפופות להיגיון ולחוקים פיזיקליים. דרקון אינו נושף אש מפני שכך נכתב בסיפור, ואיש־זאב אינו משנה את צורתו מפני שהעלילה זקוקה לכך. לשניהם יש יכולות טבעיות שניתן, לפחות עקרונית, לחקור ולהסביר.

הרציונליות של המערך מתבטאת בשני תחומים מרכזיים: הפיזיקה של העולם והאופן שבו מתפתחים אירועים בתוכו.

פנטזיה מדעית

RHFIF הוא יקום של פנטזיה מדעית: עולם שבו תופעות קסומות מתקיימות לצד חוקי הפיזיקה המוכרים לנו, ואינן מחייבות את ביטולם. המדע המודרני מתאר חלק מהמציאות של המערך, אך לא בהכרח את כולה.

המשמעות אינה שהקורא נדרש להבין פיזיקה כדי ליהנות מהסיפורים. כפי שאדם אינו צריך ללמוד ביומכניקה כדי ללכת, גם איש־זאב אינו צריך לחשב התאבכות גלים כדי לשנות את צורתו.

לכל תופעה במערך עשויות להיות כמה רמות הסבר. אפשר לתאר איש־זאב בפשטות כאדם המסוגל להפוך לזאב, ואפשר לחקור את התהליכים הפיזיקליים המאפשרים את השינוי. שני התיאורים מתייחסים לאותה תופעה, אך ברמות פירוט שונות.

למעשה, רוב יצורי הקסם עצמם אינם מכירים את המנגנונים המדעיים שמאחורי יכולותיהם. הם מפעילים אותן באופן אינטואיטיבי, בדיוק כפי שבני אדם מפעילים את גופם מבלי להבין את כל התהליכים המתרחשים בתוכו.

כך יכול RHFIF לשמש בסיס לסיפורי פנטזיה פשוטים, אך גם למחקרים בדיוניים מורכבים בפיזיקה, ביולוגיה וטכנולוגיה.

פנטזיה רציונלית

הרציונליות של RHFIF אינה מוגבלת לחוקי הפיזיקה. היא חלה גם על התנהגותן של דמויות, התפתחותן של תרבויות והשתלשלותם של אירועים היסטוריים.

בעולם הזה, לדמויות אין תפקיד מוסרי קבוע מראש. גיבור ונבל אינם בהכרח טוב ורע, אלא תפקידים הנובעים מנקודת המבט שממנה מסופר הסיפור.

למשל, רועלדורפף הוא גיבור הסיפורים המסופרים מנקודת מבטו. מלודורה, הנלחמת בו כדי לנקום את מות אביה, עשויה להיתפס בעיניו כנבלית, אך בעיני עצמה היא נלחמת למען הצדק.

דוגמה קיצונית יותר היא טסטסטו, המבקש לשלול מיצורים חיים את חופש הבחירה שלהם. הוא אינו רואה בעצמו רשע, אלא מושיע המאמין כי חופש הבחירה גורם לסבל רב יותר מהיעדרו. מנקודת מבטו, מעשיו מוצדקים, גם אם רוב יצורי כדור הארץ מתנגדים להם.

ב־RHFIF אין מוסר אוניברסלי המגדיר מי צודק ומי טועה. המוסר הוא פרשנות של ישויות מודעות, וכל דמות פועלת מתוך השקפת עולמה, רצונותיה וניסיונה. הקורא הוא שמוזמן לשפוט את מעשיהן.

עיקרון נוסף הוא ייחוד הפרט. המערך יכול לתאר התנהגויות נפוצות בקרב מינים, עמים ותרבויות, אך אינו מניח שכל חבריהם חושבים או מתנהגים באותו האופן.

לדוגמה, יצורי קסם רבים רואים בבני האדם יצורים נחותים וחסרי חשיבות. אולם רועלדורפף חולק על תפיסה זו, ואף מוכן לסכן את מעמדו בקרב המכשפים כדי לקדם שיתוף פעולה בין בני האדם ליצורי הקסם.

לפיכך, הכללות תרבותיות וחברתיות ב־RHFIF מתארות מגמות וסטריאוטיפים, ולא חוקים המכתיבים את התנהגותו של כל פרט.

העתיד האידיאלי

האותיות IF בשם RHFIF הן ראשי תיבות של Ideal Future, או ”העתיד האידיאלי“.

מהדורה זו של המערך מניחה שהאנושות מצליחה להימנע מהשמדה עצמית לאורך ההיסטוריה העתידית שלה. אין פירוש הדבר שהעתיד נטול מלחמות, אסונות או סבל, אלא שהאנושות מצליחה להתמודד עם איומים קיומיים לפני שהם מובילים להכחדתה.

הנחה זו מבוססת על שלוש אקסיומות:

1) רגולציה מקדימה ואחראית: האנושות מפתחת ואוכפת מנגנוני פיקוח המונעים מאסונות בעלי פוטנציאל להשמדה המונית להגיע לנקודת האל־חזור.

2) ציבור רציונלי ומפוכח: רוב הציבור מבין את הצורך במנגנוני ההגנה ונמנע מפעולות המסכנות את קיומה של האנושות כאשר הרגולציה נועדה למנוע אסון קיומי.

3) מיעוט בר־אכיפה: גורמים המוכנים לסכן את האנושות מהווים מיעוט קטן דיו, כך שמערכות הפיקוח מסוגלות לזהות ולבלום את פעולותיהם לפני שנגרם נזק בלתי הפיך.

שלוש האקסיומות אינן מבטיחות עולם מושלם, אלא מאפשרות לבחון כיצד האנושות והציוויליזציות שסביבה עשויות להתפתח לאורך עשרות אלפי שנים מבלי שההיסטוריה שלהן תסתיים בהשמדה עצמית.

העבריות

מרבית עולמות הפנטזיה המוכרים לקהל הישראלי נוצרו בשפות זרות, ומושפעים מהמיתולוגיות ומהמסורות הלשוניות של התרבויות שבהן נכתבו. כאשר יצירות אלו מתורגמות לעברית, חלק ממשחקי המילים, המשמעויות וההקשרים התרבותיים שלהן עלולים ללכת לאיבוד.

RHFIF נוצר מתוך ניסיון לבנות מערך פנטזיה המותאם מלכתחילה לשפה העברית, מבלי לוותר על המגוון המיתולוגי והתרבותי של הפנטזיה העולמית.

לשם כך, חלק מהמונחים המוכרים הותאמו להגייה העברית, ואחרים קיבלו שמות חדשים שנועדו לבטא את משמעותם בצורה טבעית יותר.

למשל, השם ”ווייברן“ הותאם ל”ויברן“; היצור המכונה ”דרכלב“ משלב מאפיינים של דרקון וכלב; והשם ”עצמון“ מתייחס לאל־מת הכבול לעצמו, ומשלב את המילים ”עצם“ ו”עצמו“.

עם זאת, עבריות המערך אינה פירושה שכל השפות המתקיימות ביקום מבוססות על עברית.

השפות של היצורים השונים התפתחו באופן עצמאי, בהתאם להיסטוריה, לאנטומיה ולתרבות של דובריהן. גם הדמיון בין מילים בשפות שונות אינו מעיד בהכרח על קשר ביניהן.

לדוגמה, הצליל ”דור“ פירושו גזע עץ באלפית, נפחייה בגמדית וקבוצת אנשים שנולדו באותה תקופה בעברית. הדמיון בצליל מקרי, משום שהמילים התפתחו בנפרד.

לעומת זאת, כאשר תרבויות נפגשות, הן עשויות לאמץ מילים זו מזו. כך, המונח האלפי ”קוֹבָּאלד“, המתאר נשמה קובולדית, התפשט לשפות אחרות בעקבות מחקריהם של האלפים בתחום הנשמות והכבילה.

ההבחנה היא אפוא בין השפה שבה מתואר המערך לקורא לבין השפות שהתפתחו באופן טבעי בתוך היקום עצמו. הראשונה מותאמת לעברית, ואילו האחרונות נובעות מההיסטוריה ומהחוקים הפנימיים של RHFIF.

המיתולוגיה

ב־RHFIF, מיתוסים ואגדות אינם בהכרח פרי הדמיון בלבד. כמו תיאוריות מדעיות, גם הם עשויים להתפתח מתוך ניסיונות של יצורים תבוניים להסביר את העולם שסביבם.

המערך יוצא מנקודת הנחה שהמיתולוגיות המוכרות לנו נולדו מתוך תצפיות בתופעות שהתרחשו באמת, אך פורשו בהתאם לידע ולאמונות של בני התקופה. כך, יצורים ואירועים הנחשבים בעולמנו לעל־טבעיים עשויים לקבל הסבר היסטורי או מדעי במסגרת היקום.

עיקרון הפולקלור

עיקרון הפולקלור קובע כי הן התיאוריות המדעיות והן המסורות המיתולוגיות שהתפתחו בקרב בני האדם ב־RHFIF מבוססות על תצפיות במציאות, גם כאשר הפרשנות שניתנה להן חלקית או שגויה.

לדוגמה, הסיפורים המקראיים על הלווייתן והתיאור המדעי של החוק השני של התרמודינמיקה נובעים שניהם מניסיונות להבין תופעות אמיתיות. אולם ב־RHFIF, אף אחד מהם אינו משקף בהכרח את מלוא התמונה.

אחד הגורמים המרכזיים לכך הוא הקסם. ב־RHFIF, קסם אינו כוח על־טבעי, אלא שדה פיזיקלי נוסף המשפיע על החומר ועל התנהגות היקום. בני האדם אינם מסוגלים למדוד את השדה הזה ישירות, ולכן המודלים המדעיים שפיתחו אינם מביאים בחשבון את מלוא השפעתו.

למשל, תופעות קוונטיות הנחשבות לאקראיות במסגרת המדע האנושי עשויות להיות מושפעות מאינטראקציות עם השדה הקסום. מאחר שבני האדם אינם מסוגלים למדוד את האינטראקציות הללו, הן נותרות בגדר משתנים בלתי ידועים במודלים שלהם.

כך, המדע והמיתולוגיה אינם מוצגים כשני הסברים שקולים למציאות, אלא כשתי דרכים שונות שבהן בני האדם ניסו לפרש אותה. כל אחת מהן משקפת את הידע, הכלים והאמונות של מי שפיתחו אותה.

עיקרון זה מאפשר ל־RHFIF לשלב מיתולוגיות מתרבויות שונות בתוך היסטוריה משותפת, מבלי להניח שכל פרט בסיפורים המסורתיים התרחש בדיוק כפי שסופר.